<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ז</h1>
<h2>דף ח:</h2>
גט שחרור צריך שיהא עניינו דבר הכורת בינו לבין אדונו ולא ישאר לאדון בו זכות לפיכך אם כתב לעבד עצמך ונכסי קנוים לך חוץ ממקום פלוני או חוץ מטלית פלוני אין זה כריתות והגט בטל ואין העבד משוחרר ולא קנה מן הנכסים כלום כדמסקינן שם בפ"ק וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם עבדים פ"ז ה"א).
<h2>דף ט.</h2>
ובמסכת גיטין פ"ק (ט' א'—י' ב') מוכיח כי בששה דברים שוים שחרורי עבדים לגיטי נשים ובשאר דברים הרי הן ככל השטרות, ואלו הן הששה דברים, פסולים בערכאות של גוים, וכשרים בעד כותי, וצריכין כתיבה לשם המשוחרר עצמו, ואין נכתבים במחובר, ואין עידיהן חותמין אלא זה בפני זה, ואחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא, כיצד כל השטרות העולין בערכאות של גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, וכל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים שהן כשרים בעד אחד ישראל ועד אחד כותי והוא שיהיה הכותי חבר, ובזמן הזה נתקלקלו הכותיים והרי הם כגוים לכל דבריהם (ע"פ רמב"ם עבדים פ"ו הל' ה'—ו') ואמר בירושלמי (ע"ז דף ל"ד א') כותאי דקסרי קלקלו מעשיהם והתירו להלוותם בריבית. בגט אשה הוא אומר וכתב לה לשמה ובגט שחרור הוא אומר או חופשה לא נתן לה, בגט אשה הוא אומר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא הכותב במחובר ואח"כ קוצץ שהרי מחוסר קציצה ונתינה ובגט שיחרור הוא אומר לא ניתן לה שלא יהא מחוסר אלא נתינה, ואחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים אין חותמין עידיהם אלא זה בפני זה ובארנו זה בהלכות גיטין (עשה נ' דף קל"ב ד' בד"ו), וכיצד הם שוין למוליך ולמביא שהמביא גט שחרור בא"י אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובחוצה לארץ אם אין עדים מצויין לקיימו ואמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם זהו קיומו ואם בא האדון ועירער אחר כך אין משגיחין בו כמו בגיטי נשים וכשם שהאשה עצמה מביאה גיטה ואינה צריכה לקיימו הואיל והגט יוצא מתחת ידה כך העבד ששטר שחרור יוצא מתחת ידו אינו צריך לקיימו (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ו'—ז').
<h2>דף לז:</h2>
ישראל שבא על שפחה כנענית אע"פ שהיא שפחתו הרי זה הולד [עבד] כנעני לכל דבר (רמב"ם עבדים פ"ט ה"א ע"ש). וכן גר תושב או גוי שהוא כבוש תחת ידיך או אחד משאר אומות יש לו למכור עצמו לישראל לעבד והרי הוא כעבד כנעני לכל דבר וכן מוכר בניו ובנותיו שנאמר מהם תקנו וממשפחתם אשר עמהם וגומר וכל אחד מאלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש). תניא בפרק האומר (קידושין ס"ז ב'), אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם, אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות הרי אין הבן עבד (רמב"ם שם ה"ג ע"ש בכס"מ ובנו"כ). בפרק השולח (גיטין ל"ז ב') אמר ריש לקיש, גוי שקנה גוי לעבדות לא קנה גופו ואין לו בו אלא מעשה ידיו אעפ"כ אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל (רמב"ם שם ה"ה).
<h2>דף לח.</h2>
אמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור ורבי יוחנן אומר צריך גט שחרור בפרק השולח (ל"ט א'), והלכה כרבי יוחנן לגבי שמואל.
<h2>דף לח:</h2>
בפרק השולח אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה כאשר בארנו. ומותר לשחררו לדבר מצוה ומצינו ברבי אליעזר שהלך לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה. וכן שפחה שהיו נוהגין בה מנהג הפקר כופין את רבה לשחררה (ל"ח א') להסיר תקלה ומכשול מדרך עמינו.
<h2>דף מד.</h2>
אמרינן במסכת יבמות בפרק החולץ (מ"ח ב'), הקונה עבד מן הגוים סתם ולא רצה למול ולקבל כל מצות העבדים מגלגלים עמו כל י"ב חדש ואם לא רצה חוזר ומוכרו לגוים או לחוצה לארץ, ואם התנה עליו העבד בתחילה שלא ימול הרי זה מותר לקיימו כל זמן שירצה בגיותו (רמב"ם עבדים פ"ח הי"ב). וכן, שלח רבי אמי בפרק השולח (גיטין מ"ד א'), עבד שמל וטבל לשם עבדות ואחר כך הפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם הרי זה מותר ליטול דמיו מן הגוים וכותב ומעלה בערכאות של גוים מפני שהוא כמציל מידם (ע"פ רמב"ם שם).
בפרק השולח א"ר יהושע בן לוי, המוכר עבדו לגוים יצא לחירות וכופין את רבו לחזור ולקנותו מן הגוים עד עשרה בדמיו וכותב לו שטר שיחרור ויוצא, ואם לא רצה הגוי למוכרו אפילו בעשרה בדמיו אין מחייבין אותו ביותר (ע"פ רמב"ם עבדים פ"ח ה"א). וכן שם (מ"ד ב') תניא, המוכר עבדו מארץ ישראל לחוצה לארץ יצא בן חורין וכופין את רבו השני לכתוב לו גט שחרור ואבד דמיו ומפני מה קנסו כאן [ה]לוקח לבדו שאילו לא לקח זה לא יצא העבד חוצה לארץ (ע"פ רמב"ם שם ה"ו ע"ש).
